בפני תביעה לפינוי ולסילוק יד של הנתבע מהדירה של התובע, דירה בת 4 חדרים ברח' מלכי ישראל 159/24 בקרית גת (להלן: "המושכר").

 

עפ"י תק' 214טז(ב) ותק' 215יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פסה"ד להיות מנומק באופן תמציתי.

 

בכתב התביעה טוען בין היתר התובע כדלקמן:

 

1.         כי הנתבע חתם על הסכם שכירות החל מיום 5.4.09 ל- 12 חודשים ועד ליום 6.4.10.

2.         כי סעיף 20 להסכם השכירות קובע כי לנתבע אופציה לשנה נוספת בתנאים של הודעה בדואר רשום על רצון הנתבע לממש את האופציה, לא יאוחר מחודשיים לפני סיום תקופת השכירות, חתימה על חוזה שכירות חדש וחתימת החוזה החדש לא יאוחר מחודש וחצי לפני תום תקופת השכירות.

3.         הנתבע הפר את הסכם השכירות הפרות יסודיות, לא הודיע על רצונו לממש את תקופת האופציה, לא חתם על הסכם שכירות חדש ולא פינה את המושכר ביום 6.4.10.

4.         התובע נעתר לבקשת הנתבע להמשיך להתגורר במושכר, כך שחלפה לה שנת שכירות נוספת כאשר ביום 17.2.11, כחודש וחצי לפני סיום תקופת השכירות הכוללת את אותה שנה נוספת, לפנים משורת הדין, פנה התובע לנתבע בכתב והודיע לו כי עם סיום תקופת השכירות והאופציה, הנתבע ובני משפחתו נדרשים לפנות את המושכר וכי לא תינתן ארכה, שכן ברצון התובע למכור את המושכר.

5.         הנתבע מנגד הודיע לתובע כי אינו מתכוון לפנות את המושכר, לא ביום 6.4.11 ולא בכלל.

6.         הנתבע אף סירב לדרישת התובע להציג את המושכר בפני רוכשים פוטנציאליים, ובכך הפר הנתבע הפרה נוספת את ההסכם (סעיף 18 להסכם השכירות).

7.         סעיף 15 להסכם השכירות קובע כי אי מילוי סעיף מסעיפי ההסכם מהווה הפרת החוזה כולו ונותנת בידי המשכיר עילת פינוי.

8.         כמו כן, הנתבע לא שילם דמי שכירות בגין התקופה שתחילתה ביום 7.4.11 וכן לא המציא ערבים להמחאה שמסר לתובע על סך 25,000 ₪ ובניגוד להוראות סעיף 13 להסכם השכירות.

9.         ביום 28.3.11 שלח התובע מכתב לנתבע ובו דרש את פינוי המושכר ומכתב זה לא זכה לעוד תגובה.

 

הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טוען בין היתר כדלקמן:

 

1.         כי תקופת השכירות לא הסתיימה, אלא הוארכה פעמיים עד ליום 6.4.12.

2.         כי הנתבע הודיע לתובע על רצונו לממש האופציה והתובע הסכים וקיבל דמי שכירות לשנה נוספת.

3.         כי התובע התנהל לכל אורך הדרך כאיש מדון והטריד את הנתבע חדשים לבקרים בטענות סרק.

4.         כי הנתבע איפשר לכל מי שחפץ לבוא לראות את הנכס וכי קיים את ההסכם ולא הפר אותו.

5.         כי הנתבע שילם את דמי השכירות במלואם ומראש למשך השנתיים הראשונות ואת כל התשלומים האחרים, עובדה הידועה לתובע.

6.         כי נערך מו"מ לפיו התובע דרש שכ"ד של 3,000 ₪ שאינו ריאלי.

7.         כי התובע סירב לבצע תיקונים המתחייבים בדירה וגרם לנתבע להוצאות רבות, שכן נאלץ לבצע תיקונים אלה על חשבונו.

 

הדיון בתובענה התקיים ביום 26.5.11 ובו העידו התובע והנתבע.

 

בתום הדיון הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב, וכך עשו.

 

הכרעה

 

אין חולק כי התובע הוא הבעלים של המושכר והוא רשאי לנהוג בו מנהג בעלים.

 

התובע טוען כי תקופת השכירות האחרונה שהוארכה הסתיימה ביום 6.4.11.

 

טענה זו לא נסתרה ולא הופרכה, שכן הנתבע נחקר בבית-המשפט וכשנשאל האם הוא יכול להראות מסמך בכתב לפיו הוא זכאי לשכור את הדירה לאחר התאריך 6.4.11, הוא השיב: "אין לי" (עמ' 8 לפרוטוקול בשורה 30).

 

הנתבע טוען להארכת ההסכם, הארכה שנעשתה בעל פה בשני אופנים: האחד, באמצעות הסכם שבוצע על-ידי בא כוחו, והאחר, באמצעות אשתו.

 

דא עקא, כי לא הוגש לתיק בית-המשפט כל תצהיר מטעם ב"כ הנתבע בדבר ההסכם. הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי אינו יודע על הסכם זה מידיעתו האישית וכי לא היה נוכח באותה שיחה וכן לא הביא את אשתו למתן עדות, על מנת שתתמוך בטענה שהארכת הסכם השכירות נעשתה עימה.

 

לפיכך, כל שנותר לקבוע הוא שגרסת התובע כי הסכם השכירות הסתיים באופן סופי ביום 6.4.11 היא הנכונה ואני מקבלה.

 

עוד יצוין, כי הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי לא השיב לשני מכתבים שנשלחו אליו, בהם נדרש לפנות את המושכר (עמ' 9 לפרוטוקול בשורות 20-24).

 

הנתבע מציין בסיכומיו אירועים אישיים לגבי אסונות משפחתיים אשר, עם כל הצער שבדבר, אינם יכולים לבסס הגנה בפני התביעה וממילא נטענו לראשונה בסיכומים.

 

עוד יצוין, כי ב"כ הנתבע מסביר את פשר אי התייצבות אשת הנתבע למתן עדות בכך שלא חשה בטוב וכי נמצאת במצב נפשי קשה מאוד לאחר שאחיה התאבד בחודש האחרון ומצבה לא אפשר לה להתייצב, אך ציין עוד כי לא הגיש בקשת דחיה מכיון שמדובר בתביעת פינוי ולא רצה כי ייראה שהנתבע חלילה מנסה לעשות מעשה שלא בתום לב.

 

עם כל הצער שבדבר בעניין הנסיבות המשפחתיות הקשות שתוארו, גם במקרה זה אין בכך כדי לבסס את טענת ההגנה ולו חפץ הנתבע כי הטענה בדבר הארכת הסכם השכירות בנוכחות אשתו תתברר ותתמוך בהגנתו, היה עליו לדאוג להתייצבות אשתו לחקירה, דבר אשר לא עשה.

 

בשולי הדברים עוד אוסיף, כי היה על ב"כ הנתבע, בנסיבות אלה, לבקש את דחיית מועד הדיון, כמובן בבקשה מנומקת ומפורטת, שהרי גם כאשר מדובר בסדר דין מהיר של פינוי מושכר, ניתן להגיש בקשות דחיה כאשר הנסיבות מאפשרות זאת, דבר אשר לא עשה.

 

עוד אציין, כי אני דוחה את טענת ההגנה בדבר ליקויים שהיו במושכר, אשר הנתבע נאלץ לתקנם בעצמו, טענה זו אין בה כדי להוות טענת הגנה בפני תביעת פינוי וככל שקיימת מחלוקת כספית בין הצדדים – ניתן להגיש על כך תביעה כספית.

 

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ונותן בזאת צו לפינוי המושכר מכל אדם ו/או חפץ, לא יאוחר מיום 20.7.11 בשעה 14:00.

 

הנתבע יישא בהוצאות התובע וישלם לו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

 

ניתן היום,  י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011, בהעדר הצדדים.